ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאה. צילום: הלל מאיר, TPS

שעות בודדות אחרי שראש הממשלה נתניהו השתתף בדיון 40 חתימות בכנסת והבטיח לעשות "מאמץ אחרון" כדי למנוע את פירוק הממשלה, מנהלת סיעת הליכוד עליזה בראשי התרוצצה במסדרונות בכנסת. זאת בניסיון לגייס קולות לתמיכה בעד פיזור הכנסת והליכה לבחירות ביוני. בראשי ככל הנראה לא פעלה על דעת עצמה.

המטרה: בחירות ביוני

כבר רבות תואר כיצד לוח הזמנים יכול היה להסתדר עבור נתניהו לו ישראל  הייתה הולכת לקלפיות בעוד שלושה חודשים: מיד אחרי הטקסים הממלכתיים הגדולים, חגיגות ה-70 להקמת המדינה וכמובן העברת השגרירויות לירושלים. פרט משמעותי נוסף הוא לוח הזמנים של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שצפוי להגיע להכרעה בנוגע להמלצות המשטרה בסביבות אוגוסט. עבור נתניהו, זה ההבדל בין הגעה להמלצות עם מנדט מובהק מהציבור ובין הגעה לבחירות עם כתב אישום מהדהד מהיועמ"ש.

היועמ"ש וראש הממשלה. פלאש 90

 

עבור נתניהו, כאמור, התרחיש האופטימלי היה הליכה לבחירות כבר עכשיו, עם תאריך ביוני. תסריט ביניים, שאפשר שהיה מסתפק בו, הוא אי הליכה לבחירות עד סוף המועד החוקי לכהונת הממשלה. התסריט הגרוע ביותר עבורו הוא הליכה לבחירות אחרי כתב האישום, בעוד חמישה חודשים. קמפיין בחירות ארוך ומפותל אינו מועיל למי שנמצא בעמדת בכורה וכשנגדו יש חשש לכתב אישום, המצב חמור אף יותר.

כפי שפרסמנו בערוץ 20, לפני כחודש עלה לראשונה חוק הגיוס של ח"כ בן צור מש"ס. נתניהו הבטיח לפתור את הבעיה בשקט, גם מול שר הביטחון ליברמן. בשבוע שעבר, נתניהו עזב את הארץ למסע מדיני מוצלח בוושינגטון, מבלי לנסות לפתור את המשבר. לדבריו, עם רצון טוב, השותפות הקואליציוניות בהנהגת בנט, שקד ודרעי ידעו להתפשר. למרבה הפתעתו, השותפות גילו לא רק רצון טוב, אלא גם יוזמה ונחישות, שלא ללכת לבחירות.

משבר הגיוס הפך את הממשלה למגדל קלפים. החרדים דרשו את החוק, אך ליברמן איים לעזוב את הממשלה אם יאושר. החרדים, לעומת זאת, איימו להתנגד לחוק התקציב, בבת עינו של כחלון. "עם ישראל ימצא את עצמו בליל הסדר בלי תקציב או בלי שר אוצר", איים כחלון. כך או כך, הממשלה הייתה נופלת.

החרדים ירדו מהעץ, אבל ליברמן המשיך לטפס

המוקש הראשון שניסו לנטרל היה החוק עצמו: כחלון התנה את הסכמתו בכך שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר אותו. בשלב זה דרעי ושקד פעלו בשני צירים: שר הפנים השיג את הסכמות מפלגת יהדות התורה ושקד גיבשה נוסח חוק שיהיה מקובל על מנדלבליט. יחד הצליחו להשיג מתווה מוסכם.

שר הביטחון ליברמן בישיבת הסיעה, מרץ 2018. צילום: הלל מאיר/TPS

 

המכשול הבא היה ליברמן עצמו, שדרש שהצבא יהיה חלק מהפתרון. בנקודה זו, צריך לומר, שר הביטחון מטעה את הציבור. רק בשנים האחרונות התגברו ונפוצו המחלוקות בין רבני הציונות הדתית, חרד"לים ואפילו כאלו שלא, ובין הצבא. איך ייכנסו חרדים לצבא שחרט על דגלו את שילוב הנשים, לא ברור. הפתרון שהציגו בנט ושקד היה פשוט: הצבעה בקריאה טרומית עכשיו, המסמך הצבאי המקצועי יאושר אחר כך בהצעה ממשלתית. ליברמן הסכים, אך הסביר כי לא יוכל לתמוך בחוק.

כך הפכה שרת קליטה סופה לנדבר למכשול בפניה עצמה. כל שר שמפר משמעת קואליציונית עלול להוביל לכאוס בממשלה, ועל כן, הדבר מוביל כמעט תמיד להדחה. ליברמן איים שאם זו תפוטר – הוא יתפטר ויותיר את נתניהו בממשלת 61, אותה הגדיר רק השבוע כ"לא אופציה". בנקודה זו, הביעו השותפות הקואליציוניות – יהדות התורה, ש"ס, כולנו והבית היהודי –  רצון טוב והביעו הסכמה כי זו לא תפוטר, בשביל היציבות הקואליציוניות.

בנקודה זו, אם נתניהו היה היחיד שדורש את ראשה של לנדבר, על אף שגם הסיעות החרדיות תמכו בהישארותה בקואליציה, הייתה נחשפת ערוותו כמי שמעוניין בפירוק הממשלה והליכה לבחירות. לכן, לאורך המשבר, הזכירו שוב ושוב דרעי ושאר השרים כי "הציבור לא יסלח למי שמפרק ממשלת ימין".

חוק הלאום עלה להצבעה, לא לפני שנעקר מתוכן

מיד אחרי הנאום שנשא נתניהו בכנסת ביום שני, בו התחייב לעשות מאמץ אחרון למנוע הליכה לבחירות, נכנס ללשכתו של יו"ר הכנסת אדלשטיין. ככל הנראה נתניהו הבין שהוא זקוק לזמן נוסף על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, אך אדלשטיין השיב פניו ריקם. אין סיבה להאריך את המושב, אמר. עוד באותו ערב נזכר נתניהו בבבת עינו, חוק הלאום.

אין להם מנדט
דיון על חוק הלאום בנובמבר 2017. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

מי שתוקעת בעשרת החודשים האחרונים את קידום החוק היא מפלגתו של שר האוצר "כולנו", עם דגש על יו"ר הסיעה רועי פולקמן שדורש להוסיף לנוסח החוק את עיקרון השוויון – שלמעשה מייתר את הצורך בחוק. כחלון דאג להסיר בפני נתניהו את המכשול הזה וב"כולנו" הבטיחו שלא לתקוע מקלות בגלגלים.

הוועדה הצביעה על החוק בקריאה ראשונה, לא לפני שהוכנסו בו מספר שינויים: הכנסת ערכי המשפט העברי לסל שיקולי מערכת המשפט נמחק, יחד עם השמירה על המקומות הקדושים, כמו גם הגדרת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי (מתכתב עם הצהרת בלפור והחלטת סן-רמו). השפה הערבית קיבלה מעמד חוקתי השינוי החשוב ביותר הוא מחיקת מטרת החוק – להגן על מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מי שהתרגז במיוחד על השינויים בנוסח היה חבר הוועדה המיוחדת ח"כ בצלאל סמוטריץ', שאיים לא להצביע. לדבריו, הנוסח הזה "רק יעזור לבג"ץ להמשיך במהפכה החוקתית שלו".

צריך לומר, בנקודה זו נראה שיש מחלוקת בימין. יו"ר הוועדה ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד) הבהיר בפרסום מאוחר יותר כי "התנגדתי מהרגע הראשון שדנו בסעיף המשפט העברי להכללתו בחוק יסוד: הלאום בשל דאגה שהוא יוביל להשראה פרשנית הלכתית דווקא, כעדיפה ובעלת מעמד".

על אף התנגדותו סמוטריץ' הצביע בעד: "למרות הסתייגויות חשובות הצבענו עכשיו בעד אישור חוק הלאום בקריאה ראשונה רק די לא לתת לרה"מ נתניהו עוד תירוץ כדי לפרק בחוסר אחריות ממשלת ימין וללכת לבחירות מיותרות". סמוטריץ' הוסיף כי "נתעקש כמובן על התיקונים הנדרשים ולא נאפשר קריאה שניה ושלישית ללא זה".

המחנ"צ והמשותפת הסכימו: אין בחירות ביוני

אמש במליאת הכנסת, סיפרה שרת המשפטים שקד ל"לפני כולם" על המאמץ למנוע בחירות. היא הזכירה את שותפה בנט ואת השר דרעי, אך נמנעה מלציין את שמו של ראש הממשלה נתניהו. כשכתב ערוץ 20 אלירן טל שאל אותה על כך, אמרה: "כן, גם הוא", אך בפניה נחשף חוסר האמון.

שקד ל"לפני כולם": לא בטוח שתחזור ממשלת ימין

ביום שני בלילה, הבינו בקואליציה שנדרש מהלך אחד אחרון כדי לסכל את מטרתו של נתניהו ללכת לבחירות. בנט ושקד פעלו מול כל המפלגות בכנסת כדי להגיע להסכמה שלא לאשר חוק שיוביל לבחירות ביוני. גם המחנה הציוני והרשימה המשותפת היו בסוד המהלך. כך נוצר המצב האבסורדי בו אופוזיציה וקואליציה פועלות יחד כדי למנוע את הפלת הממשלה.

נתניהו נותר דבק ברצונו, יחד עם יש עתיד ומרצ. בנקודה זו לא היו לנתניהו די אצבעות לאשר את פיזור הכנסת: גם בהנחה שכל חברי הליכוד היו תומכים (גליק כבר הודיע כי יתנגד – ע"ל), להצעת חוק כזאת הייתה תמיכה של 47 ח"כים בלבד. מהלך כזה היה מותיר את נתניהו לחלוטין במישור פרסונלי.

מהלך זה אולי יסביר את נאום הבזק העוקצני שנשא נתניהו במליאת הכנסת אחרי שהושגה הפשרה: "זה היה מפחיד, אה?", אמר לחברי המחנה הציוני. "אני שמח שהצבע חזר ללחיים שלכם. אני יודע שחסכתי לכם מפח נפש גדול". מסתבר, שהם חסכו גם לו.