בזמן שדובר צה"ל מאתגר את השפה העברית ומסביר לנו על הצבא הגדול והחזק בעולם שבשתי יממות של לחימה אגרסיבית הוריד 7 "נכסים ייחודיים" ותקף "מטרות ייחודיות", דובר חמאס בוחר בשפה פשוטה יותר ומבהיר כי "ההתנגדות תסיים את החיים הפוליטיים והצבאיים לחלק מבכירי הכיבוש בשל טיפשותם וכשלונם".

טיל של כוחותינו שלא התפוצץ בעזה. צילום ערבי

 

ב-14 בנובמבר 2012 יצא לדרך מבצע 'עמוד ענן' למיגור הטרור ברצועת עזה, עם חיסולו בסיכול ממוקד של אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. זה הסתיים עם שני חיילים וארבעה אזרחים הרוגים ומטח של 1,500 רקטות לשטח ישראל.

ברצועת עזה מציינים היום את יום השנה לחיסולו של ג'עברי. צילום: ערבי

 

במהלך המבצע דאג הרמטכ"ל דאז רא"ל בני גנץ להבהיר לכוחות הלוחמים: "אני דורש מכם שאתם תשימו לב שאתם לא לוקחים עכשיו סתם בתים ובלי שום צורך מיוחד דופקים לשם מכת אש לא מחוברת לשום דבר מבחינתכם". והן אכן נצרו אש. רק 101 מחבלים חוסלו בשבוע של לחימה.

ב-2014 נגררנו למבצע 'צוק איתן' ו-6 שנים אחרי – 460 רקטות שוגרו לעבר ישראל במהלך 40 שעות של לחימה. בתגובה, חיל האוויר החזק בעולם הפציץ עשרות "מטרות ייחודיות".

האוטובוס הצבאי שנפגע בעוטף עזה מטיל קורנט של חמאס. צילום ערבי

 

השורה התחתונה כואבת במיוחד: קצין הרוג, שני חיילים פצועים, עשרות לקו בחרדה, בתים נהרסו, מאות אלפים בילו את הלילה במקלטים והנזקים – אלו נאמדים במיליוני דולרים.

בית בנתיבות עולה באש כתוצאה מפגיעת רקטה

 

הפעם הזו, בדיוק כמו אז, טונות של פצצות בעלות של מיליוני שקלים נחתו על "מטרות ייחודיות" – ורק לאחר סבב מדוד של 'הקש בגג'. התוצאה הפעם: רק 21 מחבלים מתים (מתוכם 7 בהיתקלות שהובילה לסבב הנוכחי).

תקיפה בעזה. צילום: ערבי

 

גילוי נאות, אני לא מומחית צבאית ולא ששה אליי קרב, אבל שירתתי ברצועת עזה טרום האינתיפאדה הראשונה, והשבוע גיליתי שגם אני מזהה תהליכים – ייחודיים.

בשנות השלושים של המאה הקודמת – בראשית מלחמת העולם השנייה – התקיימה לחימה שזכתה לשם 'המלחמה המדומה' (בצרפתית Drôle de Guerre – המלחמה המוזרה ובאנגלית Bore War – המלחמה המשעממת).

זה קרה מיד לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית, בזמן שצרפת ואנגליה הכריזו מלחמה על היטלר, אולם הלחימה הייתה מועטה. חיל האוויר הבריטי – תראו מופתעים – עסק בהצנחת כרזות תעמולה על גרמניה, וחיל האוויר של בעלות הברית הפציץ מספר פעמים מפעלים גרמניים ובסיסים ימיים.

"נפוליאון חוצה את האלפים", ציור של ז'אק-לואי דוד – באדיבות: ויקיפדיה

 

20 שנה קודם לכן, בתום מלחמת העולם הראשונה, כפתה צרפת תנאי כניעה משפילים על גרמניה. עם חידושים בטקטיקה, בפיקוד ובשליטה בשדה הקרב, היא הצליחה להשיב לעצמה שטחים שאיבדה שנים קודם לכן והפכה למנצחת הגדולה של אירופה – כזו שהזכירה את ימי הזוהר של נפוליאון בונאפרטה.

אלא שדווקא אז הרפובליקה השלישית הצרפתית איבדה את דרכה.

בצד אמונה בלתי מעורערת בצדקת הדרך ובעליונות הצבא ומפקדיו, החלו צצות בסלוני האינטלקטואלים בפריז תפיסות תבוסתניות והלכי רוח שקרו למנוע מלחמה עתידית מטרה עליונה – כזו שמקדשת את כל האמצעים, לרבות ויתורים מדיניים.

וכך, אל מול רפובליקה שלישית מפולגת ושסועה, עלתה לשלטון בגרמניה המפלגה הנאצית שפתחה בהכנות ממשיות למלחמה והנחילה לצרפת הגדולה והחזקה תבוסה צורבת.

 

בשבוע הבא יתקיים בישראל כנס רב משתתפים של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' תחת הכותרת 'צה"ל כצבא העם'. אחד האורחים הבולטים בכנס יהיה הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט.

ברשימת הנואמים ניתן למצוא גם את חברת הכנסת מירב מיכאלי, שקראה בעבר "לא לשלוח ילדים לצבא" ופרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון המכהן במקביל כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן לישראל חדשה.

פרופ' מרדכי קרמניצר. באדיבות: המכון הישראלי לדמוקרטיה

 

קרמניצר מתנגד ל"כיבוש". הוא גם התנגד לגירוש פעילי חמאס ללבנון בשנת 1992 ומתנגד למדיניות החיסולים הממוקדים ברצועת עזה.

מה לרמטכ"ל מכהן ולכנס מעין זה כשבוע בלבד לאחר הלחימה הרופסת בארגון טרור רצחני? – את התשובה אשאיר לכם, ורק אתהה בקול רם: איך יכול להיות שכנס שכל מהותו 'צבא העם', קול העם עצמו – זה שמתנגד להסדרה מול ארגון טרור ולהפסקות אש מדומות – לא מקבל ביטוי ממשי?

ככה זה שמאבדים את הדרך.

 

 

 

 

לינור בר-אל

לינור בר-אל