חלק גדול מאלו התומכים בהחלטת הממשלה לקבל את הפסקת האש בעזה, הודף בעקשנות כל ניסיון לביקורת בטענה שאלו המביעים אותה ששים אלי קרב – ללא חשיבה אחראית.

תקיפה, צהל, כוחותינו תוקפים, עזה, רצועת עזה
עשן מיתמר כתוצאה מתקיפת צה"ל ברצועת עזה. צילום: רויטרס

 

אולם כאשר מוצגת החלטה – התומכת בהימנעות ממכה קרקעית בעזה למרות התגרויות חמורות ונשנות – כהישג, היא בהחלט ראויה לביקורת.

החלטת הממשלת ישראל לקבל את הסכם הפסקת האש עם חמאס התקבלה בביקורת ציבורית רבה. היממה הקשה בה חטף הדרום כמעט 500 רקטות רק כדי לראות את הממשלה נענית להסכם הפסקת אש שברירי בסופה, הביאו אפילו חלק מתומכיה הגדולים בימין לבקר אותה בחריפות.

תומכי ההחלטה טוענים כי במצב הקיים ובאפשרויות העומדות בפני הממשלה, מדובר ברע במיעוטו. לטענתם, "השמיכה קצרה", והסתבכות במערכה "חסרת טעם" בעזה תזיק למימושן של מטרות גדולות וחשובות יותר של ישראל.

הפגנות זועמות נגד הפסקת האש בשדרות

 

האם מטרות אלו, גדולות ככל שיהיו, יכולות לפצות על העלבון שחשים תושבי הדרום בשל היעדר התגובה על הניסיון לרצוח אותם באמצעות רקטות? ואם כבר "מטרות גדולות יותר", מה לומדים אויבינו בחזיתות האחרות מהסבב האחרון?

הממשלה, כך הם מסבירים, בנסיונה לכסות את כל האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל, החליטה שחלקה הדרומי של ישראל ישא בתוצאות "השמיכה הקצרה". הגדיל לעשות השר צחי הנגבי (הליכוד) שאמר כי "יש הבדל בין העוטף לתל אביב שהיא הבירה הכלכלית של ישראל. המתקפה של חמאס הייתה מינורית כי לירי על תל אביב יש משמעויות אחרות", אמירה אשר קוממה עליו רבים ובצדק.

שרידי רקטות באשכול. צילום: ביטחון אשכול

 

ניתן וצריך לקיים דיון ציבורי על סדר העדיפויות המשתקף מדבריו של הנגבי. אבל גם אם מתעלמים מהמשמעות הבעייתית של טיעון ההגנה על התנהלות הממשלה מול חמאס, אפילו אם מקבלים את העמדה לפיה הסדרה עם חמאס היא כרגע המהלך הנכון מול ארגון הטרור השולט בעזה – את הדרך שבה זה נעשה פשוט אי אפשר לדרוש מהציבור לקבל.

שורה ארוכה של התקפלויות

התקפלות הממשלה מול מתקפת חמאס הגיעה אחרי חודשים ארוכים של הסלמה הדרגתית בהפגנות על גדר הרצועה. בשבועות שלפני ההסלמה התנהל מו"מ להסדרה עם חמאס, למרות שארגון הטרור העזתי רק הגביר את מנגנון השינוע של עשרות אלפי צעירים מרצועת עזה, שנשלחים מדי יום שישי להתאבד על גדר הגבול עם ישראל.

צעדת המחבלים בגבול רצועת עזה. צילום: רויטרס

 

כשנתניהו אומר ש"הציבור לא יכול להיות שותף לשיקולים שיש להסתיר מהאויב", יש להאמין לו. ייתכן שאפילו נכון יהיה להאמין לו ולשרים, המסבירים בחודשים האחרונים ובשבועות האחרונים ביתר שאת, שהסדרה עם חמאס היא צעד נבון והכרחי.

לאור האיומים מאיראן ושלוחותיה, ולאור ההישגים המדיניים שמבצע בעזה עשוי לסכן, לא מדובר בטענה משוללת יסוד.

האוטובוס הצבאי שנפגע בעוטף עזה מטיל קורנט של חמאס. צילום ערבי

 

אולם השתלשלות האירועים שהחלו ב"צעדות השיבה" והתגובה המגומגמת מולן, ושיאם כאמור בהסלמה בתחילת השבוע, מחייבים הדלקת נורה אדומה אפילו לאלו שלא מתנגדים לעצם קיומו של מו"מ, ישיר או עקיף, על הסדרה עם חמאס בעזה.

אבל זה דבר אחד לקדם מדיניות של "שקט מקסימלי" במינימום לחימה פעילה, ודבר אחר לגמרי לקדם זאת על ידי מילוי ציוויים של חמאס בכל פעם כשהוא בוחר להעלות את רף האלימות, כפי שעשתה ממשלת ישראל בחודשים האחרונים.

ממשלת ישראל, שבסיום מבצע 'צוק איתן' הציגה כאחד ההישגים המרכזיים של הלחימה את החזרת החמאס "שנים אחורנית", מציגה לנו כעת הבלגה כהישג מדיני. ככזו, היא בהחלט ראויה לביקורת.

בהתחשב בעובדה שהבחירות בפתח, נראה כי טוב יעשה ראש הממשלה אם במקום להדוף את הביקורות, ייחשב מסלול מחדש.

 

אלון מליק

אלון מליק