סערות פוליטיות ודיונים סוערים הם תמיד הזדמנות נפלאה לחברי כנסת אלמונים או אלמוניות לצאת מאלמוניותם. משפט אחד בזמן הנכון כאשר המצלמות מכוונות למקום הנכון – והנה מגיעים להם רגעי התהילה.

 

חברת הכנסת שיצאה היום לרגע מאלמוניותה היא יעל כהן פארן, מהמחנה הציוני. שקבעה כי ההתנהלות בכנסת מזכירה התנהלות של משפחות פשע, לא פחות. אפשר וצריך לבקר את חוק ההמלצות, המיותר לדעת רבים, אבל האם הליכי חקיקה לגיטמיים, שמתנהלים מול המצלמות, גם אם הם שנויים במחלוקת – הם בבחינת התנהלות של משפחות פשע?

לחברת הכנסת כהן-פארן יש היסטוריה של הגזמות. תנו לה סיטואציה והיא תגיע אל הקצה, בציוץ שלה מיום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה כתבה: "דווקא ביום בו אנו זוכרים את המיליונים שנחנקו בתאי הגזים, מחליט רה"מ להתערב לטובת מיכל האמוניה המסכן את חיי מיליון איש ואשה, במוות מגזים".

חזרה לדיון הסוער היום בוועדת הפנים על חוק ההמלצות, תכירו עוד חברת כנסת חדשה, גם היא מהמחנה הציוני, לאה פדידה.

אפשר להניח שהתמונות של פדידה, מנופפת בידיה עם פלאפון ביד סנטימטרים מפרצופו של חבר הכנסת מיקי לוי, לא ימרחו מחר בעיתונים. יש דברים שמותרים לפדידה מול לוי, אבל אסורים לאמסלם מול בני בגין. הכל מתחיל ונגמר בפוזיציה של האופוזיציה.

ועוד הערה על חוק ההמלצות. אי אפשר להתעלם מהדיווחים אמש על כוונת המשטרה, שהתפרסמה לפתע, בעיתוי הנוכחי, לחקור את אחד ממובילי החוק הזה, ח"כ דוד ביטן.

אז מה המשמעות של הדברים האלה. האם יכול להיות שמשטרת ישראל, המשטרה שלנו, אוספת חומר פלילי, לכאורה, על נבחרי ציבור אבל מכריזה על פתיחה בחקירה רק בעיתוי שנוח לה – אם בכלל. האם יכול להיות שדבר כזה קורה או קרה כאן בעבר?

בדיון על חוק ההמלצות כל הצדדים החליטו ללכת עד לקצה. הפוליטיקאים התומכים שיזמו חוק נגד הדלפות שיקרו ממילא, הפוליטיקאים המתנגדים שהגיעו למחוזות משפחות הפשע וכעת זו גם המשטרה שבוחרת עיתוי לא מקרי כדי לרמוז – מה ייעשה לנבחר ציבור שיקדם חוק שישנה למשטרה סדרי עולם.