ליל הושענא רבה תש"ז (1946). השעה שעת חצות. עשרה בכירי צמרת הפושעים הנאציים שנתפסו על ידי בעלות הברית נתלים בזה-אחר-זה כפי שקבע פסק הדין במשפטי נירנברג. אך ביום זה נחתם דינם לא רק של הצוררים הנאצים. "עכשיו יהיה ליהודים פורים 1946", צעק יוליוס שטרייכר, מראשי המשטר הנאצי, בדרכו לעמוד התליה.

שטרייכר. צילום: Bundesarchiv, Bild 146-1997-011-24 / Hoffmann, Heinrich / CC-BY-SA 3.0

 

מדוע עלה בראשו דווקא חג הפורים? כנראה שבכיר הצוררים, אשר ראו עצמם כבני המן המודרניים, היה בקיא בנבכי מגילת אסתר, שנכתבה כ-2,000 שנה קודן לכן. כבשאר כתבי הקודש, אותיות זעירות ואותיות גדולות שזורות לעיתים בין הכתבים. עפ"י פרשנים, מקובל לטעון כי אותיות אלו מרמזות על דברים נסתרים הקשורים לנושא המדובר.

האותיות הקטנות: תש"ז. רשימת עשרת בני המן במגילת אסתר

 

אם נסתכל ברשימת שמות עשרת בני המן המיועדים לתלייה כפי שהיא כתובה במגילה, נבחין בשלוש אותיות זעירות הבולטות בשמותיהם של פרשנדתא, פרמשתא וויזתא: האותיות תי"ו, שי"ן וזי"ן- תש"ז. השנה בה נעשה הצדק ונתלו עשרת מורשעי משפטי נירנברג.

צדק עולמי. מנאשמי משפטי נירנברג

 

אז מה סוד כוחו של היום הזה? מקובל כי גם לאחר שכבר נגזר דין קשה בשמים בראש השנה וביום הכיפורים, יש בכוחן של התפילות והחזרה בתשובה בהושענא רבה כדי לקרוע גזר דין זה ולהביא לכתיבת פתק טוב. "פתקא טבא", כפי שנהוג לברך זה-את-זה ביום הזה. לפי המסורת הקבלית, בחצות ליל הושענא רבה נפתחים השמים וכל אדם מקבל אז את גזר דינו, שנחתם סופית ביום האחרון של הימים הנוראים, שהוא יום הדין של כלל העולם.

"ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא (= היום השביעי של החג הוא סיום דינו של העולם) ופתקין נפקין מבי – מלכא (= ופתקים יוצאים מבית המלך) וגבורין מתערין ומסתיימי בהאי יומא (= וגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום הזה)", מוסבר בספר הזוהר (צ"ו ל"א, ב).

לנו נותר לאחל פתקא טבא ולקוות שגם השנה נראה את עשיית הצדק בעולם כולו.

ליל הושענא רבה בישיבת בעלז בירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20