תמיד נראה לי שחנוכה אינו מקבל את ההערכה שהוא ראוי לה. סביבונים, סופגניות, בדיחות על קלוריות, אולי בגלל שמדובר באחד החגים המאוחרים לפני העת החדשה.

אבל חנוכה הוא יום העצמאות האמיתי. בחנוכה ניצל העם היהודי לא מהשמדה פיזית, אלא מחיסול והיעלמות איטית אל נבכי ההיסטוריה, כמו שקרה לעמים רבים אחרים.

ניצחונו של יהודה המכבי, איור: גוסטב דורה
ניצחונו של יהודה המכבי, איור: גוסטב דורה

האויב המסוכן בחנוכה לא היה היוונים, איתם ההיסטוריה היתה מסתדרת: באים, עושים שריר, גולשים בהדרגה לפייד אאוט ונעלמים כמו כולם. הבעיה האמיתית והגדולה היתה האויב מבפנים, המתייוונים. צבאית לא היתה להם משמעות, הם היו רק בני החסות המפונקים והערמומיים, אבל אינטרס משותף שטני נוצר בינם לבין השלטון הסלווקי.

גם אחרי ניצחון המכבים, המתיוונים לא הרפו

המתיוונים, האליטה של אז, רצו לא רק לאמץ את אורח החיים ההלניסטי ובמקרים רבים גם את מנהגי הדת הפגאניים של היוונים, אלא ביקשו להפוך את זה לנורמה השלטת. היוונים כמובן ששו לסייע לבעלי בריתם להפוך את יהודה לעוד יישות הלניסטית מיני רבות. הוטלו גזירות השמד, נאסרו ברית המילה ושמירת השבת, לב ליבה של היהדות. אם לא היה פורץ המרד והמתייוונים היו מצליחים בתכניתם, לא היה יותר עם יהודי. הוא היה נעלם בתוך שניים או שלושה דורות לכל היותר.

הרבה פעמים עולה השאלה לאן נעלמו הרומאים, איך מאימפריה אדירה כל כך לא נותר ולו רומאי אחד? התשובה היא שהם לא נעלמו. הם איבדו את זהותם בתהליך ארוך שהחל עוד הרבה לפני החיסול הפיזי של בירת הקיסרות המערבית ב-476 לספירה. גם זה, אגב, התבצע על ידי חיילים ״רומאים״ כביכול, כלומר צבא ברברי שגוייס תמורת כסף או אדמות. ההסכם הופר, אז הם שרפו את המועדון. דקה אחרי זה כבר לא היה רומאי אחד בעולם, לפחות לא בצד המערבי, כי את אף אחד מתושבי האימפריה לא עניין אם קוראים להם רומאים או הוטנטוטים. הם היו ערב רב של עמים, שבטים, לשונות ודתות. מחליפים את השם של הספונסר על החולצה ועוברים הלאה.

בכל ההיסטוריה, גם כאשר התחולל רצח עם, הקורבן לא הושמד כליל. עמים נעלמו כי התערבבו באוכלוסיות אחרות וכעבור מספר דורות לא נותר מהם זכר, לא היה להם ייחוד כלשהו שיבדל אותם מאחרים. זה בדיוק מה שמרד המכבים עצר ומנע.

למלחמה היו שלושה שלבים: הראשון, המרד, הוא החשוב מכולם וזה שאנו חוגגים, במהלכו טוהר בית המקדש והוא הסתיים עם תבוסת ניקנור. הושבה האוטונומיה הדתית, בוטלו הגזירות, המטרה הושגה.

יהודה המכבי נערך לפני צבא ניקנור. ציור: גוסטב דורה
יהודה המכבי נערך לפני צבא ניקנור. איור: גוסטב דורה

השלב השני החל כאשר יהודה המכבי הדיח את הכוהן הגדול המושחת מנלאוס, הנ״ל הזעיק את פטרוניו הסלווקיים ששלחו צבא של 20 אלף חיילים בהנהגת המצביא בכחידס נגד 800 אנשיו של יהודה. יהודה נהרג, היוונים שבו להשתלט חלקית על הארץ, אבל אחיו של יהודה שיקמו את הצבא בעבר הירדן, עד שכעבור כמה שנים בכחידס נדחף ע״י המתייוונים לצאת לחסל את המורדים סופית. הוא הובס ע״י יונתן ושמעון ועזב את הארץ, לא לפני שפרק את זעמו בטבח קטן במתייוונים, בהם ראה אחראיים למפלתו. בשליטת היוונים נותרו כמה ערים מבוצרות, בהן ירושלים, אם כי יונתן, שהתמקם במכמש הסמוכה, היה השליט בפועל.

השלב האחרון היה המבולבל מכולם, כי כאשר החלו המאבקים הפנימיים בממלכה הסלווקית, ניסה כל צד למשוך את החשמונאים לצידו ולהתחנף אליהם במינויים, מתנות ותארים. לבסוף, טריפון הבוגדני, השליט הסלווקי האחרון שעוד ניסה להיאחז ביהודה, התחזה לידיד כדי לשבות בעורמה את יונתן ולדרוש תמורתו כופר. שמעון שילם, אך טריפון רצח את יונתן וניסה לפלוש לארץ. צבאו של שמעון יצא לקראתו, והסלווקי הסתובב וברח.

האירוע הזה מציין למעשה את תחילת עצמאותה המדינית של יהודה. שנתיים לאחר מכן דמטריוס השני, ששב לשלטון בארצו, הכיר רשמית בעצמאות המדינה היהודית תחת מלכותו של שמעון. שני האירועים האלה אינם מצויינים בתולדותינו ואף התאריך המדויק שלהם אינו ידוע, כי הם נחשבים לפחות משמעותיים.

בחנוכה חוגגים את העיקר – הסרת איום השמד

יש הטוענים שמלכי בית חשמונאי היו ״מתייוונים״ בעצמם, וכראיה מביאים את העובדה שאימצו סגנון חיים יווני ואת שמותיהם – אלכסנדר, הורקנוס, אריסטובלוס וכו׳. זה מאוד לא מדוייק. ההבדל בין לקרוא לעצמך אלכסנדר לבין התייוונות במובן של טרום המרד, הוא כמו ההבדל בין לאכול במקדונלדס לבין להתנצר.

על מטבע שני שקלים בן זמננו מופיעות קרני שפע, כמו על המטבעות שטבע יוחנן הורקנוס. זה סמל יותר פגאני מפגאני, מקורו בסיפור על העז שהניקה את זאוס ראש האלים היווניים. אז מה? לא אנחנו ולא יוחנן הורקנוס עובדי אלילים, אבל יש השפעות טבעיות מהסביבה על החיים, על השפה, מושגים ומונחים – זה חסר משמעות. הבעיה העיקרית ערב המרד היתה הנסיון לעקור את הדת היהודית מהשורש במובן הרחב, העממי, לא אם מישהו לבש שמלה יוונית אופנתית ושמע אריס סאן.

בחנוכה אנחנו חוגגים את העיקר – הסרת איום השמד. העצמאות המדינית היתה רק פועל יוצא מאוחר יותר, כי אז, כמו היום, המפסידים לא השכילו לשבת בשקט, אלא המשיכו ללחוץ ולנסות בתקווה שהפעם יצליח להם. בכל ניסיון כזה הם רק יצרו עוד שרשרת אירועים שהביאה בסופו של דבר למפלתם הסופית והמוחלטת ולהתחזקות המדינה היהודית.

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

20 News

20 News