לרודפי הסופות אין סיבה ממשית לצאת מהבית ביום הכי סוער בשנה ולסכן את עצמם, מלבד כמובן תחושת הריגוש שמפעמת בהם. כך גם חברי הקואליציה, שיכלו להימנע מהסופה הפוליטית שפקדה אותנו בשבועיים האחרונים ולגבש מתווה זהה לזה שסוכם גם מבלי לעורר מגה משבר.

חברי הכנסת טיבי, לפיד, הרצוג וזנדברג במליאת הכנסת. מאחוריהם, ראש הממשלה נתניהו. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

אבל כנראה שהח"כים החרדים, ליברמן, כחלון וגם נתניהו חיפשו איזה ריגוש טוב, ללכת עד לקצה התהום ולראות אם מישהו ייתן דחיפה קטנה ישר לקלפי. אף אחד לא רצה להגיע לשם, אבל כולם לקחו חלק ברולטה הרוסית הזאת.

מזל שהשרה שקד, ואחריה בנט ודרעי התעשתו בזמן וסיפקו חבל הצלה לכל ההרפתקנים. העברת התקציב החברתי והטוב, שגלומים בו לא מעט מנופי צמיחה, היא הוכחה נוספת לכך שאין באמת סיבה ממשית לפרק כרגע את הממשלה וללכת לבחירות שלא ממש ישנו את התמונה הפוליטית. במקרה הטוב – סבב ג'ובים חדש. נתניהו מסיים את מושב החורף קצת חולה ובעיקר מותש.

עכשיו הוא יזכה לכמה חודשים של שקט. זמן טוב להתפנות לטיול משפחתי מתוקשר בפסח, הכנות לחגיגות ה 70 וכמובן העברת השגרירות.

חילוקי דעות נוספים יובילו ישירות לבחירות, בין היתר מהסיבה שהחרדים מרגישים שהם סיימו את השבוע עם הזנב בין הרגליים. ההימור במערכת הפוליטית הוא על בחירות בחורף. זכינו לעוד כמה חודשים של שקט אבל הח"כים מהמפלגות השונות לא רגועים והם עובדים קשה בשטח כדי לשמר את כוחם.

גבאי פה זה ארץ ישראל

הרפיסות של ראשי האופוזיציה הגיעה לשיאה השבוע. במקום לנצל את הסכסוכים הפנים קואליציוניים ולמהר להגיש הצעה לפיזור הכנסת, הם העדיפו לעלות ליציע ולצפות בצדדים מתקוטטים.

בעוד לפיד משתוקק לבחירות, גבאי הציץ במראה וראה עד כמה הוא חיוור בסקרים. אם לרגע הוא יעיף מבט לאחור הוא יראה את "חבריו" לעבודה רושפים בעורפו ומייחלים לנפילתו. חברי הכנסת של העבודה מבינים שאם יש כעת בחירות הם יראו את המליאה בערוץ הכנסת, בטח כשיש ברשימה שריונים ללבני והתנועה.

אבי גבאי ושלי יחימוביץ', צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

זאת הסיבה שבמחנ"צ לא מיהרו להגיש הצעה לפיזור הכנסת. אם יכלו – גם היו מצביעים בעד חוק הגיוס העיקר שהמשבר ייפתר. נתניהו הביט מהצד בחששות משמאל וחייך חיוך גדול. אלה רגעים שגורמים לו הרבה נחת. רק אחרי ששאל אותם, מעל דוכן המליאה, מדוע הם לא ממלאים את תפקידם כאופוזיציה הם מיהרו להגיש בקשת לפיזור. עד שהבקשה עלתה לדיון המשבר נפתר ושוב מפלגות השמאל נתפסו לא רלוונטיות ועם המכנסיים למטה.

בכלל, גבאי חייב לשנות אסטרטגיה. לגבש מדיניות ברורה ולא מזגזגת ולפעול להחזרת קולות מלפיד וממרצ המתחזקת. לפיד נתן לו החודש כמה מתנות – החל מפרשת יעקב פרי המביכה דרך קשריו ההדוקים של יו"ר "יש עתיד" עם מילצ'ן ועד ההסתבכויות בראיונות של אשף התקשורת. גבאי צפה מהצד ושתק. יותר קל לבקר את נתניהו אבל בינתיים זה לא מביא לו קולות, אלא הופך אותו לגורם לא רלוונטי.

גאים בפרץ ולוי

סיימנו את השבוע עם שתי בשורות משמחות. דוד לוי ומרים פרץ זכו להכרה לאומית בדמות ההכרזה על זכייתם בפרסי ישראל.

עבור משפחת לוי זו חגיגה כפולה בתוך יומיים: לפי אחד הסקרים, אורלי לוי עם מפלגתה החדשה עוברת את אחוז החסימה ונכנסת לכנסת וזו בהחלט בשורה מרעננת. ועכשיו – האבא, שבשנים האחרונות ממעט להופיע בתקשורת, זוכה להכרה ממסדית.

לוי שבר את תקרת הזכוכית של עולי מדינות ערב. רבים לעגו לו. בדיחות "דוד לוי" סופרו בכל מקום אבל הוא סמל להצלחה ומושא הערצה עבור רבים שהגיעו, כמותו, מהפריפריה וכבשו את הצמרת הפוליטית של ישראל.

ספליט מרים פרץ, דוד לוי

 

את מרים פרץ פגשתי לפני שנה. הייתי אז כתב צבאי כאשר במהלך ביקור עבודה בתעשייה הצבאית שמעתי לראשונה על "רימוני אלירז" שפותחו כדי למנוע פיצוץ לא מבוקר של רימון יד – הסיבה למותו של בנה, אלירז. מרים שמעה על הפיתוח החדשני הזה ממני, בשיחת טלפון, ופרצה בבכי. הצעתי לה לפגוש את המהנדס שעל דעת עצמו החליט לפתח את הרימונים לאחר ששמע כיצד נפל בנה בקרב.

זה היה מפגש מרגש ומטלטל. מרים, עם העוצמות שלה ואהבת האדם האמיתית שבה, כבשה את לבבות כולנו. לא בכדי זאת הייתה אחת הכתבות הנצפות ביותר של הערוץ הראשון ז"ל ברשתות החברתיות עם יותר ממיליון צפיות. אין ראויה ממנה לזכות בפרס היוקרתי הזה.

ולידיעת אלי מויאל – זה ניצחון נוסף של בני עדות המזרח שסבלו, ואולי עדיין סובלים, מקיפוח שהושרש בימי שלטון מפא"י בארץ ומכבליו אנחנו מנסים להשתחרר עד היום. חבל שהתבטא כך מויאל וחבל שהתקשורת נתנה פיתחון פה לאיש חשוך שכנראה בסך הכל רצה שמישהו יזכור שהוא עדיין קיים.

אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20