שר החינוך, נפתלי בנט, הודיע היום (ב') על זכייתו של חתן פרס ישראל למפעל חיים בתחום החקלאות וההתיישבות – יהודה הראל בן ה-83, ובירך אותו על זכייתו בפרס. "בישרתי כעת ליהודה הראל על זכייתו בפרס ישראל לחקלאות והתיישבות בשנת ה-70 למדינה", צייץ שר החינוך בחשבון הטוויטר שלו. "בעיניי, יהודה הוא התגלמות ארץ ישראל היפה. ‏מזל טוב יהודה".

יהודה הראל בהיותו חבר כנסת. צילום" אבי אוחיון, לע"מ

 

"יהודה הראל הוא אבי ההתיישבות הישראלית בגולן, אחד ממפעלי ההתיישבות הציונית המפוארים ביותר", ציינה ועדת הפרס בנימוקיה. "הוא עלה לרמת הגולן מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה ממקימי קיבוץ מרום הגולן ושותף פעיל בהקמת רבים מיישובי הגולן. איש חזון ומעשה אשר הפך את רמת הגולן משדה בזלת וקרב לאזור שוקק חיים; מקום של עשייה חקלאית ציונית במלוא מובן המילה".

הוועדה התכנסה בראשותה של השופטת בדימוס שרה פריש, כשלצדה החברים איריס ראור-ברץ, דוד בארי, אבי בלשניקוב והאלוף במילואים רון טל. הראל אף קצר את פרס מוסקוביץ' לציונות בשנת 2016.

יהודה הראל חולל והוביל את ההתיישבות מעבר לקו הירוק בכלל ובגולן בפרט, לאחר מלחמת ששת הימים. הראל היה מעורב אישית בהקמת קצרין ורבים מיישובי הגולן, מכל התנועות וצורות ההתיישבות. הוא הנהיג את ההתיישבות בגולן לאורך שנים רבות. היה ממובילי רעיון ההרחבות הקהילתיות בתנועה הקיבוצית וביישובי הגולן. הוא עסק ועוסק בחדשנות בתחום החקלאות, ורעיונותיו על שינוי אופי החקלאות מוצאים לפועל בקיבוצו, מרום גולן וביישובים אחרים. מהלך שינוי הקיבוץ שהוביל יהודה בשנות ה-80 וה-90 תרמו תרומה משמעותית להתחדשותה והמשכיותה של התנועה הקיבוצית במאה ה-21.

"הפך את רמת הגולן משדה בזלת וקרב לאזור שוקק חיים". רמת הגולן. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

מברלין לגולן ב-30 שנה

הוא נולד ב-1934 בברלין, שם עשו הוריו, זאב ורחל אורבך, חברי קיבוץ גבעת ברנר, בשליחות חינוכית של התנועה. בהיותו בן שנתיים, התייתם יהודה מאביו, שמת במהלך שליחותו. אמו שבה עמו לארץ, לקיבוץ גבעת ברנר, ונישאה לד"ר אריה הראל. הראל היה, בעבור יהודה, אבא לכל דבר, והאדם שהשפיע עליו ועל עיצוב דמותו יותר מכל אדם אחר.

במלחמת העולם השניה שירת אריה הראל כקצין רפואה בצבא הבריטי ונשלח לדמשק. כיוון שקיבוץ גבעת ברנר לא אישר למשפחה להצטרף לד"ר הראל, עזבה המשפחה את הקיבוץ. במשך כחצי שנה, שהתה המשפחה בדמשק. במשך כל אותם חודשים יהודה שוטט ברחובות העיר, ותקופה זו היא זיכרון ילדות נעים שלו.

לאחר שובם לארץ התגוררה המשפחה בחולון ובתל-אביב, ויהודה הצטרף כפעיל בתנועת הנוער העובד ולמד בתיכון ד' בת"א. באותה תקופה הוא אימץ השקפת עולם סוציאליסטית.

יהודה שירת כחבלן בנח"ל והתיישב, כחבר גרעין, בקיבוץ הספר הצעיר מנרה שבגליל העליון. שם עבד בענף המדגה, כיהן בגיל צעיר מאוד כמזכיר הקיבוץ, יצא ללימודים תנועתיים בסמינר אפעל וללימודים אקדמיים בחוג להיסטוריה באוניברסיטת ת"א, בהם בלט והצטיין, ולפעילות הדרכה בתנועת "המחנות העולים".

פעילותו התנועתית החלה בהדרכת גרעין למנרה, בריכוז קן ברעננה, בהדרכת גרעינים תנועתיים לקיבוץ לוחמי הגטאות שהיה במשבר קשה, ובריכוז ההדרכה בתנועה. באותן שנים יהודה היה מהדמויות המרכזיות בתנועת "מחנות העולים" וממעצבי דרכה והתקרב להנהגת הקיבוץ המאוחד, ובעיקר לטבנקין ולגלילי, מתוך אמונה יוקדת באידיאולוגיה של הקיבוץ המאוחד.

בתקופה בה הדריך ברעננה, הכיר את ציפקה, חניכה בקן. הם היו לזוג, היא עלתה בעקבותיו למנרה, ושם הם נישאו. גם ציפקה מילאה תפקידים מרכזיים במנרה, ובהם תפקיד מזכירת הקיבוץ ומרכזת ענף הלול. מאז ועד היום, ציפקה היא שותפה מלאה בכל העשייה של יהודה ובכל תפקידיו, כאשת ביצוע מעולה, והיא הוציאה לפועל רבים מרעיונותיו.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה יהודה בין ראשוני היוזמים של ההתיישבות מעבר לקו הירוק, ובעיקר בגולן. הוא ראה בתוצאות המלחמה הזדמנות להגשמת ערכי תנועת העבודה ובעיקר – דרכה של תנועת הקיבוץ המאוחד, באמצעות התיישבות קיבוצית המונית בשטחים המשוחררים ועיצוב גבולות המדינה באמצעות ההתיישבות.

הוא עצמו, בגיל 33 וכבר נשוי ואב לשלושה, היה בין ראשוני העולים לגולן ומייסדי קיבוץ גולן, לימים מרום גולן, ביתו עד היום. מיד נבחר יהודה למזכיר הראשון של הקיבוץ, תפקיד אותו מילא שוב שנים אחדות לאחר מכן, בתקופה הקשה של מלחמת יום הכיפורים. יהודה היה ונותר המנהיג הבלתי מעורער והבלתי מוכתר, הן של קיבוצו והן של ההתיישבות בגולן, אף שלרוב לא נשא באף תפקיד רשמי. עיקר כוחו המנהיגותי הוא המופת האישי, החכמה, הרעיונות המקוריים והיצירתיים וכושר השכנוע שלו.

יהודה עיצב את מרום גולן מן ההתחלה כקיבוץ גדול. כאב לילדים הביא לקיבוץ, חודשים אחדים לאחר הקמתו, קבוצת משפחות עם ילדים וייסד את בית הספר בקיבוץ.

ב-1968 הקים יהודה את ועד יישובי הגולן והנהיג אותו, לרוב ללא כל תואר ומשרה, ולעתים כאשר אחרים נושאים בתואר יו"ר והוא מלווה וחונך אותם. ועד יישובי הגולן ייצג את תושבי הגולן מול הממשל הצבאי בגולן, מול הממשלה, הגורמים המיישבים והתנועות, ועיקר פעילותו הייתה ייזום ודחיפה של הקמת יישובים חדשים ושל פיתוח הגולן.

בתקופת המשבר הקשה של פינוי יישובי הגולן במלחמת יום הכיפורים, התגלה יהודה במלוא מנהיגותו, כאשר הוביל לחזרת היישובים למקומם ולתנופת פיתוח של הגולן. על אף טראומת הפינוי, ואובדן חברים במלחמה, יהודה הנהיג את מרום גולן ואת יישובי הגולן קדימה – להכפלת ההתיישבות בגולן, ליישוב מרכז הגולן ולהקמת קצרין.

לאחר המלחמה, הוביל לראשונה מאבק של ועד יישובי הגולן נגד נסיגה מהקו הסגול במסגרת הסדר הפרדת הכוחות עם סוריה. מו"מ ומאבק שנערכו תחת מלחמת התשה קשה בגולן ופגיעות יומיומיות ביישוביו. במסגרת המאבק הוקם היישוב קשת. באותם ימים יהודה היה מעורב גם בהקמת "גוש אמונים".

בשנים שלאחר המלחמה, יהודה היה פעיל מאוד בהקמת קצרין, לצד סמי בר לב. הוא היה הרוח החיה והרעיונאי של הקמת קצרין, וליווה את בר לב בהנהגת היישוב במשך כארבעה עשורים. יהודה היה מעורב אישית, באותן שנים, בהקמת יישובים רבים בגולן, שחלקם אף החלו את דרכם בהכשרה בקיבוצו, מרום גולן. במקביל, הוא יזם את הקמת מפעל הטוף של קיבוצו, והיה המשווק שלו, לצד פעילותו הציבורית.

הוא היה מעורב בהתארגנויות שונות כמו "חוג עין ורד", של אנשי תנועת העבודה שדגלו בשלמות הארץ ובהתיישבות בכל מרחביה.

לאחר ההחלטה על עקירת יישובי סיני, הוביל יהודה, לצד יו"ר ועד יישובי הגולן, את המאבק למען החלת הריבונות הישראלית על הגולן. מאבק זה נחל הצלחה, כאשר ב-1981 התקבל חוק הגולן. באותן שנים יהודה היה ממייסדי התנועה לעצירת הנסיגה מסיני, ואף שהה עם משפחתו במושב שדות בתקופה שקדמה לפינוי.

באמצע שנות ה-80 לקח על עצמו יהודה לארגן את ועידת היסוד של התק"ם, מתוך מגמה להביא להחלטה על הכפלת התנועה הקיבוצית. במהלך ההכנות הוא נחשף למשבר העמוק שבו מצויה התנועה, ויזם רעיונות יצירתיים לשינוי מהותי בקיבוץ ובתנועה, תחת הכותרת "הקיבוץ החדש". הוא יצא נגד הממסד, והוביל תנועה רבתי של שינויים בקיבוצים. הוא הוביל שינוי משמעותי בקיבוצו, פעל בנושא שינוי הקיבוץ כמנהל יד-טבנקין, והקים את חברת "וקטור" לייעוץ לקיבוצים, לשינוי על פי המודל שעיצב.

בשנות ה-90 התמסר יהודה למאבק נגד הנסיגה מהגולן, בעת המו"מ להסדר עם סוריה, לצד יו"ר ועד יישובי הגולן וראשי המועצות. הוא היה ממעצבי הדרך של המאבק – מאבק דמוקרטי, על פי חוק, יצירתי ונחוש. הוא יזם את שביתת הרעב בגמלא ועמד בראשה. במשך 19 יום יהודה וחבריו שבתו רעב. רבע מיליון אזרחים עלו לגמלא להביע הזדהות עם המאבק.

במסגרת המאבק הקים יהודה את תנועת "רמה לישראל" ואח"כ את תנועת "הדרך השלישית" ויזם את הפיכתה למפלגה. הוא ויתר על תפקיד היו"ר והציע אותו לקהלני, וכמספר 2 נבחר לכנסת ה-14. כיהן כחבר פעיל בוועדת הכספים ובוועדות נוספות וקידם יוזמות שונות בתחומים חברתיים, כלכליים ומדיניים. הצלחתו הגדולה היא "חוק שריון הגולן", ובעקבותיו – חוק יסוד משאל עם, שאותו המשיך לדחוף במשך השנים שלאחר כהונתו בכנסת, עד קבלתו הסופית.

לאחר שירותו בכנסת והמאבק על הגולן, עמד במשך שנים בראש היחידה האסטרטגית של הגולן, והוביל יוזמות רבות בתחום הרחבת היישובים, מיתוג הגולן, השכלה גבוהה, חינוך, הכנסת היי-טק לכפרים הדרוזים ועוד.

יהודה פרסם שלושה ספרים: "הסוציאליזם של טבנקין", "הקיבוץ החדש" ו"להפריט" – המציג את השקפת העולם הליברטיאנית שאימץ. הוא פרסם וממשיך לפרסם מאמרים רבים בעיתונות.

יהודה נשוי לציפקה, אב לחמישה ילדים (שמתוכם ארבעה ממשיכים את דרכו במרום גולן) וסב ל-16 נכדים, נחשב לאבי ההתיישבות הישראלית בגולן. ההתיישבות בגולן ציינה בשנה החולפת יובל להיווסדה. כאחד ממפעלי ההתיישבות הציונית המפוארים ביותר, היא תרמה ותורמת באופן משמעותי למדינת ישראל, בעיצוב גבולה, בביטחונה, בחדשנות חברתית, חינוכית וכלכלית, בהיותה מופת לשיתוף פעולה ויחסים מיוחדים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית ובפרט בין חילונים ודתיים.

הדמות המרכזית במפעל זה מראשיתו ועד היום הוא יהודה הראל. הוא האידיאולוג, מורה הדרך, היזם, הדוחף והמקדם, וזאת כמעט מבלי שמילא ואינו ממלא תפקידים פורמליים, אלא רק בזכות אישיותו, מנהיגותו מעוררת ההשראה, תבונתו ורעיונותיו המקוריים והיצירתיים.

הוא עלה עם משפחתו לגולן מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הוא היה המזכיר הראשון של בכור יישובי הגולן, קיבוץ מרום גולן. הוא עיצב את דרכו של הקיבוץ ואת דרכה של ההתיישבות בגולן לאורך השנים. הוא הקים את ועד יישובי הגולן כבר ב-1968, תחילה כגוף מייצג את יישובי הגולן שהיו תחת ממשל צבאי, בנושאי פיתוח האזור ויישוביו, ובהמשך כגוף שהוביל מאבקים פוליטיים כלל ארציים, למניעת נסיגה מהגולן ולחקיקת חוק הגולן. כל המאבקים היו מופת של מאבק דמוקרטי, מכובד ובמסגרת החוק, לצד נחישות, דבקות במטרה ויצירתיות. ואכן, כל המאבקים הוכתרו בהצלחה. במסגרת המאבק על הגולן בשנות ה-90 הקים יהודה הראל את תנועת "הדרך השלישית", הנהיג את הפיכתה למפלגה וכיהן מטעמה בכנסת.

הראל היה שותף באופן פעיל ואישי בהקמתם של רבים מיישובי הגולן ובראשם קצרין, שאותה הוא מלווה ובחייה הוא מעורב מאוד לאורך כל שנותיה. בכל השנים הללו יהודה הראל מעורב ברקימת מערכת יחסים ייחודית בין קצרין, בירת הגולן, לבין היישובים הכפריים של המועצה האזורית גולן, כמו גם מערכות היחסים המיוחדות בין הקיבוצים והמושבים, בין ההתיישבות החילונית והדתית, ובין ההתיישבות היהודית והדרוזית. יחד עם ראש המועצה המקומית קצרין לשעבר, סמי בר לב, העלה יהודה הראל את מכללת "אוהלו" לגולן, והוא מעורב מרכזי ומוביל ברעיונות של הקמת אוניברסיטה בגליל.

באמצע שנות ה-80 היה יהודה הראל הראשון שזיהה את המשבר הקשה של התנועה הקיבוצית, והחל להוביל את תהליכי השינויים בקיבוץ ובתנועה ולהנהיג אותם. על אף העובדה, שהוא לא נשא בתפקיד פורמלי, ואף היה אופוזיציה לממסד, התהליכים שהוא יזם הביאו לשינוי מהותי בדרכו של הקיבוץ, להתאמתו למאה ה-21 וחזרתו להיות אבן שואבת לבניו ולמשפחות רבות מן העיר.

גם היום, בגיל 83 בקירוב, יהודה הראל מעורב מאוד בנושאים רבים בגולן ובגליל המזרחי, ובהם הקמת אוניברסיטה, חינוך חדשני, מיתוג הפריפריה, הכנסת תעשיית היי-טק לכפרים הדרוזים ותהליכי צמיחה ושינוי בקיבוצו, מרום גולן.

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20