השנה: 1985, בעקבות הדלפה לעיתונות על המבצע החשאי, נאלץ המוסד להפסיקו. מבצע משה בו הועלו כ-8000 יהודי אתיופיה שהגיעו ברגל לסודן הסתיים.

כ-4000 יהודי אתיופיה נספו במהלך המסע הרגלי במדבר מאתיופיה לסודן ובמחנות הפליטים בסודן בשל התנאים הקשים בהם שהו שם. כ-1500 מתוכם היו ילדים ובני נוער.
יום ירושלים הוא גם היום שבו מציינת מדינת ישראל גם את יום הזיכרון הממלכתי ליהודי אתיופיה שנספו במסעם לירושלים לאחר אלפיים שנות גלות, בהם חלמו, התפללו וקיוו יהודי אתיופיה לזכות לשוב לירושלים.

טקס יום הזיכרון לנספי סודן בירושלים. צילום: עמוס בן גרשום
טקס יום הזיכרון לנספי סודן בירושלים. צילום: עמוס בן גרשום

בשנות השמונים עזבו יהודים רבים את הכפרים באתיופיה, ויצאו למסע רגלי לעבר סודן, כי נפוצה שמועה שמשם נפתחה אפשרות להגיע לירושלים.
המסע לסודן נמשך בין שבועיים לחודש ימים. במשך שבועות צעדו בדרך לא דרך, גברים ונשים, ילדים וזקנים, בנתיבים מסוכנים וקשים להליכה, כשהם הולכים בעיקר בלילה, ומסתתרים במשך היום מן השמש הקופחת ומפחד המשטרה, הצבא וכנופיות השודדים. רבים מהם לא עמדו במסע הרגלי ומתו בדרך מרעב, תשישות ומחלות. בדרכי הבריחה ובמחנות סודן סבלו יהודי אתיופיה ממעשי שוד, רצח, אונס, רעב ומחלות.

משה טקלה (38), מנהל מועדון לילדים ונוער יוצאי אתיופיה במתנ"ס במרכז הארץ, הוא אחד מאותם 8000 יהודים שצלחו את המסע הקשה. משה עלה ארצה עם משפחתו במבצע משה, לאחר שהייה של כשנתיים בסודן, תוך הסתרת זהותם היהודית. לסודן הגיעו בתום הליכה רגלית מפרכת ומסוכנת של כשבועיים מהכפר בצפון אתיופיה שבו גרו.
״שילמנו את המחיר הגדול ביותר שיכול להיות כי הבנו שאנחנו צריכים להיות פה", מספר משה.

מה אתה מרגיש כשאתה שומע על חברי כנסת הפועלים למען העלאת 9000 מבקשי העליה, שככל הנראה אינם יהודים עפ"י ההלכה, מאתיופיה לארץ?
״אחרי המסע המפרך הזה, ואחרי שחרפנו את נפשנו כדי להגיע לפה מאידאולוגיה ציונית, העובדה שגויים יכולים לקנות כרטיס ולעלות לפה בלי שום בעיה הופכת את כל הציונות שלנו לבדיחה.
אם גויים יכולים לעלות לפה סתם בגלל שהם מחליטים להיות פה, אז מה היה הערך בלהקריב ולסכן את עצמנו ולבוא לארץ הזאת?
יש אלפים של אנשים שנלחמו כדי להגיע לארץ הזאת בגלל שהם האמינו בכל מהותם שהם יהודים ושמקומם הוא כאן״.

לתחושות הקשות האלו מצטרף איינאו פרדה סנבטו, עיתונאי המתגורר ברחובות, אשר מקדיש את עבודתו להפצת הסיפור שעומד מאחורי אותם מבקשי עליה גויים מאתיופיה לארץ.
כזכור, לפני הדרמה הפוליטית שהסתיימה בהרחבת הממשלה, חברי הכנסת אברהם נגוסה ודוד אמסלם מהליכוד הציבו אולטימטום לנתניהו ודרשו את אישור הבאתם של אותם 9000 מבקשי העליה מאתיופיה. נתניהו היה נאות לקבל את דרישתם של נגוסה ואמסלם מכיוון שאיימו להפיל בכך את הממשלה.
לטענת סנבטו, ארגונים שונים המכנים עצמם "ארגוני זכויות אדם", כמו NACOEJ, 'מכנף דרום לציון' ו'ארגון היהודים המשחיים' פועלים בתור לוביסטים ומשכנעים חברי כנסת לפעול למען העלאת אתיופים שאינם יהודים לארץ. כל זאת מאינטרסים כלכליים בלבד.

לטענת סנבטו, אותם ארגונים "מוכרים" לאתיופים גויים את "חלום החיים הטובים" בארץ, משכנעים אותם לעזוב את ביתם, אוספים אותם במחנות, מחלקים להם כיפות ומלמדים אותם להתפלל. זאת על מנת לצלם אתם וליצור בארץ מצג שווא כאילו הינם "יהודים אבודים" שמתדפקים על דלתה של ישראל.
"מנסים להציג אותם כפלאשמורה, אבל אין להם כל קשר ליהדות. הם גויים גמורים", אומר סנבטו "יותר מזה, בארץ הם ממשיכים ללכת לכנסיות ואף לעבוד במיסיון".

ממבצע משה ב-1984 ועד מבצע שלמה ב-1991 עלו ארצה כ-16,000 יהודי קהילת 'ביתא ישראל'. במבצע שלמה עלו 14,000 עולים נוספים. אך מאז ועד שנת 1997 הופעלו לחצים רבים להעלות גם את קהילת הפלאשמורה, קבוצת יהודים שהתנצרה במאה ה-19, ואכן ב-1997 קיבלה הממשלה החלטה להעלות בהדרגה את הפלאשמורה "אחינו השוהים במחנות מעבר". החלטה זו בוצעה עד 1999 ובמסגרתה עלו כ-4000 עולים.

מאוחר יותר, בעקבות פסיקת הרב עובדיה כי קהילת הפלאשמורה אכן יהודים ובעקבות לחצים מצד גורמים שונים, אושרה עלייתם של 17,000 עולים נוספים – "צאצאי היהודים בקרב הפלאשומרה" כפי שכונו בדו"ח ולדמן שהיה אחראי על מיפוי מבקשי העליה. כל זאת עד לשנת 2008, בה הודיעה רשמית הסוכנות היהודית כי כל יהודי אתיופיה הגיעו לארץ, וכי לא נשאר אף לא יהודי אחד באתיופיה.
למרות זאת, עד למבצע "כנפי יונה" בשנת 2014 המשיכו להגיע עולים בטענה כי מדובר בעולים נוספים השייכים לקהילת הפלאשמורה אשר רשימתם הושמטה מדו"ח ולדמן.

אם מדובר בסה"כ ב-9000 עולים, למה לא לתת להם לעלות כתושבים ולסיים את הסאגה הזו?
"בכל כמה שנים מגיע סיפור חדש ואומרים לנו שזו 'העליה האחרונה' שמחכה לעלות, ושבכך תסתיים עליית האתיופים לארץ", אומר סנבטו "אבל הם הפכו את העניין לעסק מסחרי וכמובן שאף פעם לא תהיה באמת ה'עליה האחרונה'".
"מה גם שאותם עולים לא עולים במסגרת חוק השבות, כמו כל עולה שמגיע לארץ, אלא הם מגיעים לארץ במסגרת חוק הכניסה וחיים כאן עם תעודת זהות כתומה. כאן בארץ מעבירים אותם גיור כדי לקבל תעודת זהות כחולה, אבל הם ממשיכים לחיות אחר כך כנוצרים לכל דבר".

על טענותיו של סנבטו אומר חבר הכנסת אמסלם כי ישנם 4 קריטריונים מצטברים למי שזכאי לעלות לישראל במסגרת דרישתו:
"1. שמדובר בבן אדם שהוא מזרע ישראל, גם אם הוא לא יהודי מצד האמא, אבל הוא מזרע ישראל.
2. שלאותו בן אדם יש משפחה גרעינית בישראל. זאת אומרת מקרבה ראשונה.
3. שהוא ברשימה שנמצאת במשרד הפנים מ-2010, זה לא איזה מישהו שבא והצטרף אתמול.
4. שהוא נמצא בגונדר ואדיס אבבה גם מ-2010 ואחורה.
לכן, מדובר ברשימה מאוד מצומצמת. מדובר לעדתי בנושא מאוד אנושי".
את התנגדות הקהילה האתיופית היהודית בארץ, אשר בראשם דרישת הקייסים להתערב בבדיקת היהדות של מבקשי העליה, תולה אמסלם בסכסוך פנימי בין שתי הקהילות. "יש להם סכסוך פנימי בניהם בגלל שהם שונאים אותם עוד משם. זה בסדר אבל זה לא מעניינינו" אומר אמסלם.

בקשת ההתערבות שהגישו הקייסים (מנהיגי הדת האתיופים)
בקשת ההתערבות שהגישו הקייסים (מנהיגי הדת האתיופים)
"האסטרטגיה של אמסלם ונגוסה היא להגיד שכל מי שמתנגד לעליית נוצרים במסווה של פלאשמורה ברורה: אם מדובר באדם לבן הם טוענים שהוא גזען, ואם מדובר בבן העדה שמבקש לחשוף את האמת – הם שולפים את קלף ה"סכסוך בין העדות"" אומר סנבטו, ומוסיף כי "זוהי אסטרטגיה שנועדה לטשטש את העובדות השקופות ביות והן שהעליה מאתיופיה מתבצעת על פי חוק הכניסה ולא על פי חוק השבות, לעומת העליה מברית המועצות למשל. בכך מדינת ישראל מפלה לטובה את האתיופים וחברי הכנסת בחוצפתם עוד טוענים לגזענות".
עוד מוסיף סנבטו כי חה"כ דודי אמסלם "עושה שימוש ציני ביהדות אתיופיה לצורך פוליטי, אותה יהדות ששמרנו עליה בחירוף נפש. אנחנו נמשיך להגן ל זהותנו בכל האמצעים", וקורא לליכוד "להחליט אם להמשיך לחזק את המיסיון או לחזור לערכי הזהות היהודית שמאפיינת אותו".

אם אכן טובת קהילת יוצאי אתיופיה בראש מעייניהם של אמסלם ונגוסה, מן הראוי שייתנו דעתם על הקושי הגובר של בני הקהילה לקבל את אישור הרבנות לנישואין למשל, כאשר יותר ויותר אתיופים גויים עולים לארץ ומגבירים את ה"חשד" לגבי יהדותם של מי שכאן.

לעת עתה, העניין ירד מסדר היום לטובת ענייני הרחבת הממשלה וחלוקת התיקים המחודשת, ונראה כי לנתניהו אין כוונה לפעול למילוי דרישתם של נגוסה ואמסלם, כאשר איום הפלת הממשלה כבר אינו רלוונטי.

חשוב לציין כי מרבית הקייסים, בניגוד להלכה המקובלת, לא מגדירים אדם יהודי שהתנצר כיהודי, ולכן גם קביעותיהן שונות. אך כמובן שידיעותיהם והכירותם האישית עם הקהילות ושורשיהן קריטיות ליכולת לקבוע מי יהודי ומי לא.

תגובת מנהלת ארגון NACOEJ:
"אנחנו לא מטפלים בנושא הזה. בכל עניין הקשור למבקשי העליה שכרגע באתיופיה צריך לפנות רק למשרד בארה"ב. אנחנו לא קשורים לנושא, ואני לא מעוניינת לדבר בשום נושא אחר היום. זה יום שאמור להיות מוקדש למי שנספה בדרך לסודן".

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20