אפתח בגילוי נאות: תהום אידאולוגית פעורה ביני לבין אנשי הפלג הירושלמי המפגינים בתקופה האחרונה. במשך שנים הקהילה שאני חי סבלה מהאלימות המילולית שגלשה לא פעם גם לאלימות פיזית שהופעלה גם כלפיי באופן אישי. אני חושב שההפגנות שלהן מיותרות, והייתי מעדיף שיבחרו דרכי מחאה אחרות. כעת, אחרי שהורדנו את הפיל מהשולחן, אני רוצה להתייחס לגל הגינויים ששוטף אותנו ומתחזק בימים האחרונים.

אין כמעט עיתונאי, עסקן או סתם אדם חרדי שעובד בחברה מעורבת, שלא רץ תחת כל עמוד ומקרופון כדי לבטא את סלידתו מהמחאה, ואת דעתו על חוסר הלגיטימיות שלה. במקרים רבים זה מלווה בזלזול באנשים המוחים ובמנהיגם, ובסיפוק בכל פעם שהמשטרה מפעילה כח רב כדי לדכא את המחאה.

הפגנת הפלג הירושלמי בירושלים 19.10.17. צילום: מדברים תקשורת
הפגנת הפלג הירושלמי אתמול (ה') בירושלים. צילום: מדברים תקשורת

 

נכון, חסימת כבישים זה דבר לא נחמד כשאתה תקוע מהצד השני. לא בהפגנות נגד הגיוס, לא בהפגנות נגד בג"ץ או הממשלה, לא בהפגנות נכים, לא בהפגנות בעד או נגד נסיגה ומסירת שטחים, ואפילו לא במירוץ או בביקור של אישיות זרה. זה מתסכל להתקע בפקקים במשך שעות, לשבש תוכניות ולהצטרך לדאוג למענה לילד שנשאר תקוע בגן.

העניין הוא שבדרך כלל האמירה אינה מתנגדת קטגורית לכל הפרה של הסדר הציבורי, או למרי אזרחי בלתי אלים שכולל חסימת כבישים. אנשים שמהללים כעת ברוב חשיבות את חופש התנועה והפגיעה בחירותם של מי שנפגעים מצעדי המחאה, מתנגדים למוחים עצמם ולאידאולוגיה שלהם. הם מוכנים לגלות הבנה הרבה יותר נדיבה כשמדובר במחאה שמזדהה עם תפיסת עולם.

מי שמרגיזים אותי במיוחד אלו חבריי ועמיתיי החרדים, שמסרבים לגלות כל הבנה למוחים. הרי אם מחר בבוקר יתכנסו מועצות גדולי וחכמי התורה, ויחליטו שיש לצאת למחאה המונית על נושא כזה או אחר, יתייצבו כל הדוברים הללו וידברו בשבח הזכות למחות ולהפגין בצורה דמוקרטית. לו בהפגנה כזו המשטרה הייתה משתמשת בשוטרות כדי לפנות פיזית מפגינים, תוך פרובוקציה שנועדה לפגוע באמונתם של המפגינים, היה קם קול זעקה, ולא מן הנמנע שהביטוי "ירעדו אמות הסיפים" היה מקבל משמעות לא מטאפורית. אותם עיתונאים ועסקנים חרדים היו מדברים על החשיבות לציות לגדולי התורה, והיו מפעילים את כל כח השפעתם כדי לעצור את הנסיונות לדכא את המחאה.

הפגנת חרדים בכביש 443 - צומת שילת 19 אוקטובר 2017. צילום:פלאש 90  Ultra-Orthodox Jewish men clash with Israeli police during a protest against the arrest of two ultra orthodox jewish man who failed to comply with a recruitment order near Modiin, October 19, 2017. Photo by Yehuda Haim/Flash90 *** Local Caption *** äôâðä öáà âéåñ çøãéí çøãé öåîú ùéìú îåãéòéï
ההפגנה אתמול (ה') בצומת שילת. צילום: פלאש 90

 

הדברים לא מדוברים רק אל חרדים. בתוך עמי אנוכי יושב ורחובות ארצנו ידעו מחאות רבות. כמעט כל אלו שמחרפים ומגדפים את הפלג "הקיצוני" ומעודדים פגיעה בהם, תמכו ויתמכו במחוות של קבוצות ומיעוטים אחרים כמו: הנכים, האתיופים, המזרחים, התימנים, המתנחלים, השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני, שוחרי איכות סביבה, טבעונים, תומכי השוויון בנטל, מתנגדי השירות המשותף, תומכי העבודה המאורגנת, תומכי ההפרטה, ועוד עשרות ומאות מחאות שקמו ויקומו.

אנא הסתכלו במראה ותגידו בקול רם וצלול: אני לא מתנגד לזכות המחאה, אני מתנגד לזכותו למחות של מי שאני מתנגד לדעתו. לצערי הרב, המפכ"ל ומשטרת ישראל חוטאים באותו חטא בזמן שהם אוכפים באופן בררני ומפעילים יד אחת כלפי מורדים מצד אחד של המתרס, בזמן שמפגינים אחרים זוכית לחיבוק והכלה.

בקצהו של אותו מדרון חלקלק שאנחנו נמצאים בו, נמצא משטר טוטליטרי, שבו למיעוט אין זכות לנסות ולמחות נגד עריצות הרוב, ואיש לא יודע האם כשנגיע לשם תהיו במיעוט או ברוב.

"די לכפייה חילונית". הפגנת הפלג הירושלמי אתמול (ה') בירושלים. צילום: מדברים תקשורת
"די לכפייה חילונית". הפגנת הפלג הירושלמי אתמול (ה') בירושלים. צילום: מדברים תקשורת
צבי טסלר

צבי טסלר