"זה הילד שלי!" צעקה כל אחת מהנשים שהתייצבו בפני שלמה המלך. בחכמתו הצליח שלמה לגלות למי מהן שייך הילד, כשהציע שיחתכו אותו לשניים. כך התברר מי האם האמתית והרחמנית, ומי רכושנית ונקמנית.

הסיפור הזה הוא אולי המחלוקת המפורסמת בהיסטוריה, שבה טען כל אחד מהצדדים שמשהו שייך לו, אבל סיפורים דומים, בעיקר בנוגע לרכוש כנראה היו הרבה לפני שלמה ובוודאי ימשיכו להתרחש בעתיד.

אחת מהסוגיות התלמודיות המפורסמות ביותר היא זאת שפותחת את מסכת בבא מציעא – "שניים אוחזים בטלית". טלית היא כינוי בלשון חכמים לבגד. אז הנה מתייצבים בפני בית הדין ראובן ושמעון ומחזיקים שניהם בבגד, וכל אחד טוען שהוא שלו.

מה עושים?

כל אחד מהם יידרש להישבע שלפחות חצי מהבגד שייך לו, ויקבל אותו. כלומר, כל אחד נדרש להישבע על מה שהוא אמור לקבל בפסק הדין, ולא על מה שהוא טוען שהוא זכאי לקבל.

ואם ראובן טוען שחצי מהבגד שלו, ושמעון טוען שכל הבגד שלו. במקרה המעניין הזה יישבע ראובן שלפחות רבע מהבגד שלו, ויקבל אותו, ושמעון יישבע שלפחות שלושה רבעים מהבגד שלו, ויקבל אותם.

חכמי ישראל הסבירו את ההיגיון שבכך בדרכים מסוימות, ובדור האחרון הציע לעיקרון המשפטי-כלכלי הזה הסבר נוסף זוכה פרס נובל, פרופסור ישראל אומן.

מרב לרנר

מרב לרנר