טוביה חטא, מספר התלמוד. מה היה חטאו אנחנו לא יודעים, אבל מי שידע זאת היטב היה זיגוד. כן נו, זיגוד – כל אחד והשם שלו, אף אחד לא מושלם.

בכל אופן זיגוד החליט לגלות אחריות, פנה לרב פפא וסיפר לו על המעשה של טוביה, כדי שיעניש אותו. רב פפא באמת העניש אותו. לא, לא את טוביה, את זיגוד. למה? זה מה שגם זיגוד לא הבין.

"טוביה חטא ואני חוטף?" שאל זיגוד.

"בהחלט" השיב לו רב פפא, "הרי לא ניתן להעניש אדם על חטא ללא עדות של שני עדים. נו, אז היית אמור לדעת שחוץ מהוצאת שם רע על טוביה, לא ייצא מהעדות שלך שום דבר, ובכל זאת לא התאפקת ובאת לשתף אותנו ברכילות העסיסית, הא?"

ככה זה, ברוב ענייני התורה, אין תוקף לעדות של עד אחד בלבד, וחז"ל אומרים שאלוקים איננו מחבב את מי שמוסר עדות לבדו על חטא של חברו.

אך בנוגע לדיני ממונות זה קצת שונה. אמנם אי אפשר לחייב אדם בתשלום על פי עדות של עד אחד, אבל במקרה שבו היינו מחייבים מישהו בתשלום על פי שני עדים, אם ישנו עד אחד בלבד, די בכך כדי לחייב את הנתבע להישבע שהוא דובר אמת

מרב לרנר

מרב לרנר