שופטי בג"ץ דנו היום בתביעה שהגישה עובדת זרה מהפיליפינים נגד בני זוג שעבדה בביתם וטענה כי פוטרה ע"י בעלה של המטופלת ודרשה שישולמו לה רכיבי שכר שונים וכן פיצוי בלא הוכחת נזק בשל הטרדה מינית שחוותה מהבעל.

בתום הדיון, החליטו השופטים "יש לקבוע כי בעת הטרדה מינית של עובדת במקום העבודה, יש לפעול לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, שכותרתו 'התפטרות אחרת שדינה כפיטורים'. לאמור, ההטרדה המינית עולה כדי 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'".

"לפיכך", קבעו השופטים, "יש להוסיף ולבחון גם את יתר התנאים הנדרשים לפי הדין וההלכה הפסוקה לשם קביעת התפטרות בדין פיטורים – 'חובה על העובד… להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה… [אך] כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק', וכן 'קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה'. גם תנאים אלה – קשר סיבתי וחובת התראה אלא אם אין בה תועלת – התקיימו במקרנו, כפי שעולה מהממצאים העובדתיים שנקבעו בבתי הדין לעבודה.

לדבריהם, "התוצאה של ראיית ההתפטרות כפיטורים משקפת את החומרה של הטרדה מינית במקום העבודה, ואת המציאות של עובד שנפגע באופן זה. גישה זו מתיישבת גם עם תיקוני החקיקה של השנים האחרונות, והרצון להילחם נגד התופעה המכוערת של הטרדה מינית בכלל, ובמקום העבודה בפרט. זאת, מתוך הכרה בפגיעה הקשה הנגרמת על ידי הטרדה המינית".