פתגם עממי אומר כי "אין הגמל רואה את דבשתו". בדומה לאימרת חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל", כך אנו נתקלים לא אחת גם בעולם התקשורת במי שיודע להטיף מוסר לאחרים ולחפש כשלים, אך את אלו של עצמו אינו רואה.

צילום: תומר ניוברג. פלאש 90

 

עיתון 'גלובס' הוא אחד משלושה עיתונים כלכליים מרכזיים בישראל, המתחרה בפרינט מול 'דה מרקר' ו'כלכליסט'. העיתון בבעלותה של אלונה בר און שקיבלה לידיה את עיתון 'גלובס' לאחר מאבק ממושך בדוד דוידוביץ'. עיתון, כמו רוב כלי התקשורת בישראל, פועל רשמית תחת מסווה של אובייקטיביות עיתונאית ובעל ניתוחים כלכליים על טהרת המקצועיות. בפועל, מקדם העיתון במקביל אג'נדה שמאלנית, לעיתים שמאל-קיצונית, כפי שניתן להבחין בין השיטין של כתבותיו ובאופן מופגן לחלוטין בטורי הדעה ובחלק מן הכתבות שבו. גם אם תחפשו, לא תמצאו בעל טור אחד לרפואה המוביל קו ימני-ציוני או המתקרב לזה באופן קבוע, שלא לדבר על הרוח הנושבת בכתבות עצמן.

בטורי הדעה של 'גלובס' כותבים אישים שונים, חלקם כותבים באופן אקראי וחלקם באופן יומיומי. חלק מהטורים בעלי אוריינטציה כלכלית או כלכלית עם תמהיל פרשני פוליטי וחלקם על טהרת הפוליטיקה. לאיזה צד הם נוטים במפה הפוליטית? לא קשה לנחש: שמאלה. שמאלה עד כמה שאפשר .

השר כ"ץ החליט, אבל נתניהו אשם

מתי גולן תקף בשבוע החולף את הממשלה על "הכניעה" לחרדים בעניין הגשר הנבנה מעל לנתיבי איילון. הוא הגדיל לעשות והסיר את האחריות מהשר ישראל כ"ץ והטיל אותה על כתפי ראש הממשלה נתניהו. מדוע? ביום רביעי האחרון תחת הכותרת "למה הממשלה נכנעה בעניין הגשר" כתב כך: "העיתונאים והפרשנים כבר צריכים לזהות את המקרים בהם הקול קולו של איזה שר, אבל הידיים ידי בנימין נתניהו. "אין לכך שום סימוכין. מקור, מקורב, ציוץ, פוסט, סרן שמועתי… כלום, נאדה. אבל אם ניתן להאשים את נתניהו ולקבל עוד נקודות ב'גלובס' אז למה לא? עוד נחזור למתקפה רבתי על נתניהו. הטור הנ"ל הופיע ביום רביעי החולף, יום לפני כן זעם מתי  מדוע העזה גאולה אבן להזכיר לצופים  כי "היום הספידו אותו רבים… גם מנהיג הלייבור הבריטי 'ג'רמי קובין' וגם יושב ראש הרשות הפלסטינית 'אבו מאזן', שאין להם בעיה גם להספיד מחבלים בשגרה" גאולה לא שיקרה, אבנרי צולם מחזיק שלט 'רוצחים במדים' המתייחס לחיילי צה"ל. אבנרי אף  צוטט במשפט הבא "הגיעה השעה לקבור אותם. צריך להיכנס למאה שערים עם זחלמי"ם ומקלעים אפס חמש ולרסס אותם". אך הקצף יצא דווקא על גאולה.

טוריו של מתי משולים למי שתקע את החץ במטרה וכעת רק מסמן סביבו עיגולים. חלקים מטוריו הם מתקפה רבתי כנגד ראש הממשלה בכל דבר ועניין.  בחודש שעבר, תקף גולן תחת הכותרת 'כל האמצעים כשרים' את את נתניהו ואף רמז באופן בוטה כי הגיעה השעה למרד כנגד שלטון שנבחר על פי כל כללי הדמוקרטיה. כך נראה הפתיח בטורו "כל חיי התנגדתי לביטויים של מרד כמחאה על מהלכים שנויים במחלוקת של השלטון. איזה ביטוי יכול לקבל מרד כזה? השתמטות ממילואים? אי-תשלום מסים? אי-הגעה לעבודה? כן, בהחלט, אלה דברים שיכולים להיות יעילים במאבק פוליטי וחברתי" ממש חגיגה לדמוקרטיה.

בעל טור נוסף, דרור פויר, העיד על עצמו בטור דעה שפורסם ב'גלובס' בחודש מאי: "כשמאלן ציוני אוהב ערבים – עד הרשימה המשותפת הצבעתי חד"ש מתוך אמונה שביחסים עם הערבים ייבחן העם בישראל". בעל טור דעה ב'גלובס' מעיד על עצמו כי מדי בחירות הוא התייצב בקלפי ובחר חד"ש, מפלגה ערבית החורטת על דגלה את הקמת פלסטין בלב ישראל והפיכת ישראל למדינה כל אזרחיה. לאן נושבות הרוח מטוריו כל בר דעת מבין.

רה"מ בנימין נתניהו. נתון באופן שיטתי למתקפות בתקשורת הישראלית.  צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90

דירוג האשראי החדש לא מוצא חן בעיני 'גלובס'

נעבור מהטורים לכתבות עצמן. הרוח השורה בכתבות היא כאמור שמאלה, חזק משאלה ולעיתים ישנו חשש אמיתי שמרוב להיטות לנגח את הממשלה והעומד בראשה נתניהו, מוכן עיתון 'גלובס' גם לצאת בכתבות הפוגעות באינטרס הלאומי של ישראל ולו רק בכדי שלא ייקשרו כתרים לראשו של נתניהו. בתחילת אוגוסט דווח בכלי התקשורת כי חברת הדירוג S&P החליטה להעלות את הדירוג של ישראל ברמה אחת, ל-AA מינוס. הסיבה לעלייה נבעה על פי פרשנים כתוצאה מהצמיחה העקבית של ישראל, הקטנת החוב הציבורי והמשמעת התקציבית. התקווה בישראל הייתה כי חברות הדירוג האחרות ילכו אף הן בעקבות S&P. קשה להמעיט בחשיבות של העלאת דירוג האשראי לישראל. מעבר לעובדה כי הדירוג מעריך את יכולת ההמשלה לפרוע חובות מדובר באיתות חיובי למשקיעים זרים ותמריץ לחברות זרות לפעול עם ישראל. בנוסף, רק לפני כשבוע נודע כי 'פפסיקו' עומדת לקנות את 'סודהסטרים' ב-3.2 מיליארד דולר, עסקה הנותנת רוח גבית לעלייה בדירוג האשראי של ישראל.

עיתון 'גלובס' הוא כידוע עיתון ישראלי, על פניו לעיתון אמור להיות אינטרס מובהק לתמוך בכלכלת ישראל, אך למרות זאת, ביום שישי האחרון ה- 24/8/18 תחת הכותרת " לא הבינו את ישראל: חמש הטעויות של סוכנות הדירוג S&P" יצא הכותב כנגד העלייה בדירוג האשראי. עוד מבלי להיכנס לתירוצים של הכתב המתבססים על ספקולציות לגבי העתיד ותו לא, נשאלת השאלה מדוע להוט עיתון 'גלובס' לצאת כנד העלייה בדירוג? אין ספק שארגון כמו ה BDS הקורא לחרם על ישראל היה מוכן לשלם והרבה תמורת כתבות בעיתונים כלכליים שיצאו נגד עלייה זו וינסו לפגוע במשק הישראלי. השאלה הנשאלת היא מהו האינטרס של 'גלובס' לפגוע במשק שהוא בשר מבשרו? העיתון לא יודה בכך אך לאור תפיסתו הפוליטית והדי קיצונית עולה ניחוח של חישוב פוליטי קר. הרי ברור לכל בר בי רב כי עלייה כזו בדירוג האשראי של ישראל היא טפיחה על השכם של נתניהו וממשלתו. אותה ממשלה שהעיתון מקפיד לתקוף פעם אחר פעם. יום לאחר מכן בשבת ב 25/8/18 יצא 'גלובס' תחת הכותרת 'אמן האשליות: 'מה מצבו האמיתי של נתניהו בחקירות נגדו' ובו הכתבה הביאה מצג שבו מצבו של נתניהו בחקירות חמור מכפי שהוא מציג לתקשורת. לא מדובר בכתבה כלכלית אלא על טהרת הפוליטיקה, כתבה המדגימה היטב את הלך הרוח בעיתון.

בנין סוכנות s&p בניו יורק. צילום: רויטרס

 

התקשורת אכן שמאלנית, 'גלובס' היא הדוגמא

לסיכום, לא צריך להיות חוקר עיתונות בכדי להבין מהי הרוח הנושבת מבית 'גלובס', רוח המפקד היא די ברורה בפן הפוליטי, סימון הימין כמטרה לגיטימית לחיצי ביקורת מכל הסוגים עם כמעט אפס איזון עיתונאי. אין עלה תאנה ימני אחד לרפואה המקביל למתי גולן או שאר קובעי הדעה בעיתון.

ביום חמישי האחרון פורסמה ב'גלובס' כתבה על ידי הדס מגן. הכתבת פתחה את הכתבה בתיאור לועג לבועז גולן, בועז "ראיין" ארנב על תקן שר בקבינט. שר החושש לפעול מול אויבי ישראל. סוג של הומור שעולה חדשות לבקרים במיטב התוכניות בתקשורת הכללית לרבות 'ארץ נהדרת', 'גב האומה',' מדינת הגמדים' ששודרה בתאגיד ועוד. זה לא סוד שהומור שמאלני זוכה להוד והדר בתקשורת הכללית אך הומור זהה מימין זוכה ללעג. מה שמשך את העין יותר מכל הייתה כותבת המשנה של הכתבה "יש גם מי שרואים בכל הוכחה שהתקשורת הכללית בכל זאת לא כזו שמאלנית". לא כזאת שמאלנית הדס? טלי קורה מבין עינייך ותקראי את הטורים והכתבות בעיתון שלך. דברי איתנו אחר כך.

אורן רפאל

אורן רפאל