עדיין מחייך. אבי גבאי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
אבי גבאי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

המרחב הציבורי הוצף באמירתו האחרונה של יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי. גבאי, חלק אינטגרלי ממפלגת "כולנו" של שר האוצר משה כחלון בעברו, וככל הנראה הצביע בעבר לליכוד, מצא את עצמו בדרך לא דרך כיושב ראש מפלגת השמאל שמבקשת כבר שני עשורים להחליף את שלטון הימין.

לעניין אחר אך אולי דומה. בחודשים האחרונים אנחנו ערים לתופעת הליכודניקים החדשים. חבר'ה שמבקשים ליצור שינוי בתוך המפלגה ע"י התפקדות וניסיון להיבחר בפריימריז במפלגת הליכוד. הם טוענים לניקיון כפיים, אך הביקורת עליהם לא איחרה מלבוא. היועץ המשפטי של הליכוד, אבי הלוי, טען כי מדובר ב"תופעה עבריינית" וכ"מהלך אלים נגד הדמוקרטיה". בראיון לאתר 'מידה' הוא אף ציין כי נתפסו כ-6,000 מקרים של התפקדויות מקבילות למפלגות שמאל כדוגמת מרצ והעבודה. גם יו"ר הקואליציה דוד ביטן ניהל מולם מאבק עיקש, שהגיע עד לכדי עצירת ההתפקדות האינטרנטית בתקווה להאט את קצת התפקדותם. בליכוד הכחישו, הליכודניקים החדשים זעמו, אין חדש.

ישנו חוט מקשר בין הליכודניקים החדשים לבין גבאי. הליכודניקים החדשים מבינים שאי אפשר להשפיע מהצד וכדי להצליח עליהם להיכנס פנימה ולעשות רעש. כמוהם גבאי. אמירותיו בכל הקשור לאי פינוי התנחלויות, לאופיים היהודי של השמאלנים, ובכלל, עצם הצבעתו בעבר לליכוד – ממקמת אותו מזרחית על הציר הפוליטי הישראלי, גם אם לא ימין מובהק, ודאי שלא מנהיג מחנה השמאל בישראל. אך חשוב לו לעשות רעש. והוא מרעיש היטב.

אולי אין הרבה שוני בין הליכודניקים החדשים לבין אבי גבאי, אבל שוני גדול קיים בין המפלגות. בעוד העבודה מחבקת את גבאי בכך שאינה מגנה על הסף את דברי היו"ר הטרי, בליכוד מבועתים מהמחשבה ש"רוחות זרות" ינשבו בין כותלי הבית וממהרים לסגור חלונות. בעוד העבודה מוכנה לסבול טשטוש גבולות אידאולוגי, בליכוד מעדיפים לשמר את הקיים.